החלטה בתיק מ"ח 5224/09 - פסקדין

לפני בקשתו של המבקש לעריכת משפט חוזר בעניינו לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של גרימת חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו ארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. המבקש הגיש ערעור על חומרת עונשו לבית משפט זה. ערעורו התקבל ותקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו הועמדה על עשרים וארבעה חודשים. כעת הוא מבקש כי נורה על משפט חוזר בעניינו. 

השתלשלות ההליכים

1.        נגד המבקש ואדם נוסף, אשר היה קטין בעת ביצוע העבירות (להלן: הקטין) - הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון. על פי כתב האישום המתוקן, ביום 5.6.2007 נכנסו המבקש והקטין לסניף מסעדת "מקדונלדס" בטמרה. בעודם הולכים לעבר דלפק המכירה, נתקל הקטין בשלט שהיה מונח על הרצפה. קבוצת בני נוער שראתה זאת התבדחה על כך. בתגובה הרים הקטין את השלט, הניף אותו לעברם והחזירו למקום. המבקש והקטין עזבו את המקום, הצטיידו באלות וחזרו לסניף לאחר כחצי שעה. משנכנסו בשנית למסעדה תקפו השניים יחדיו את קבוצת הנערים, תוך שהם מכים אותם בחוזקה בכל חלקי גופם. כתוצאה ממעשיהם נגרמו לשלושה מהנערים בקבוצה חבלות רבות ולנער רביעי נגרמו חבלות ראש. הנער סבל מדימום פנימי במוחו וכתוצאה מכך גם מפרכוסים והפרעות דיבור. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש ולקטין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן שלוש עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

2.        במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן וביום 7.7.2008 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת דיאנה סלע) את המבקש בעבירות שיוחסו לו (ת"פ 7095/08). גם הקטין הודה במסגרת הסדר הטיעון בכתב האישום המתוקן, ובית המשפט קבע כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו. 

           בטרם ניתן גזר דין, הוגשו לבית המשפט תסקירי שירות מבחן בעניינם של המבקש ושל הקטין. לגבי המבקש נקבע בתסקיר כי הוא קיבל בפני שירות המבחן אחריות לביצוע העבירות וביטא חרטה על מעשיו. לדבריו, הוא חש זלזול מצד הנערים ואף חשש כי הם מתכננים לקרוא לאחרים אשר יפגעו בו ובקטין, ולכן השניים הצטיידו באלות. שירות המבחן המליץ שלא לשלוח את המבקש למאסר. עוד המליץ שירות המבחן כי אם ישלח המבקש למאסר, תהא זו תקופת מאסר קצרה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות. עוד הומלץ בתסקיר להעמיד את המבקש במבחן למשך שנה, ובמהלכה לשלבו בקבוצה טיפולית. תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של הקטין קבע כי הוא מודה במיוחס לו בכתב האישום וכי מן המפגש הראשון עם שירות המבחן הוא לקח אחריות מלאה לביצוע העבירות. עוד נקבע כי הקטין תיאר את האירועים נשואי כתב האישום בפרטי פרטים, והביע נכונות לשתף פעולה עם שירות המבחן ועם תוכנית טיפולית שתוצע לו. בנוגע לקטין, שירות המבחן לנוער המליץ להסתפק במאה שעות עבודות שירות לתועלת הציבור, פיצוי למתלוננים וערבות עצמית גבוהה. שירות המבחן לנוער השאיר את שאלת הרשעתו של הקטין לשיקול דעת בית המשפט. 

           ביום 12.1.2009 נגזר דינו של המבקש והוטל עליו עונש של ארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. באותו מועד הורשע הקטין בעבירות שפורטו לעיל והוטל עליו עונש של שלושים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. בית המשפט קבע כי למרות שהמבקש והקטין ביצעו את העבירות יחדיו, הוא רואה לנכון להבחין ביניהם לעניין עונשם בשל הפער הגדול בגיל - הקטין היה בן שש עשרה ושמונה חודשים בעת ביצוע העבירות, בעוד המבקש היה בן למעלה מעשרים.

3.        המבקש והקטין ערערו לבית משפט זה על חומרת עונשם, ועל כך בלבד. ביום 25.5.2009 קיבל בית משפט זה את ערעורם, והעמיד את תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המבקש על עשרים וארבעה חודשים ואת תקופת המאסר בפועל שהוטלה על הקטין על שמונה עשר חודשים (ע"פ 693/09).

           המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונשו עד להחלטה בבקשה למשפט חוזר שהגיש. בקשתו לעיכוב ביצוע עונשו נדחתה על ידי השופט סלים ג'ובראן ביום 13.7.2009.

הבקשה למשפט חוזר

4.        בבקשתו למשפט חוזר טוען המבקש כי פסק הדין שניתן בעניינו התבסס על ראיות שקריות ובהן הודייתו והודיית הקטין בביצוע העבירות. הודאותיהם השקריות לכאורה של המבקש ושל הקטין ניתנו, כך לטענת המבקש, לאחר שאחיו של הקטין - ג'ואד - שידל אותם לכך. לטענת המבקש, ג'ואד הוא המבצע העיקרי של העבירות.  

           המבקש צרף לבקשתו תצהיר ובו נטען כי בחלקו הראשון של האירוע המתואר בכתב האישום נכח בנוסף אליו גם הקטין, והקטין הוא זה אשר הפיל את השלט במסעדה. לגרסת המבקש, לאחר שהוא והקטין עזבו את המקום הם הגיעו לבית משפחתו של הקטין. ג'ואד, אחיו של הקטין - אשר היה בבית המשפחה - ראה כי הקטין "עצבני", ושאל אותו לפשר הדבר. בשלב זה ג'ואד והמבקש הצטיידו באלות אשר היו בבית משפחתו של הקטין ונסעו במכוניתו של המבקש בחזרה לסניף המסעדה, וזאת כדי "לסגור חשבון" עם הנערים שלעגו לקטין. לגרסת המבקש, ג'ואד ביקש ממנו להצטרף, וכחבר הוא לא יכול היה לסרב. לשיטת המבקש, ג'ואד הוא זה אשר גרם לחבלת הראש החמורה אשר הוזכרה לעיל. כחודש לאחר התקרית נעצר הקטין לחקירה ושוחרר. לגרסת המבקש, בשלב זה הוא זומן לביתו של הקטין על ידי אחיו של הקטין, עו"ד רפעת. בפגישה זו נאמר לו כי הוא עתיד להיות מוזמן למשטרה, והוא התבקש למסור גרסה דומה לזו שמסר הקטין, ולפיה הקטין, ולא ג'ואד, הוא שלקח חלק בתקיפה. המבקש אף טוען כי עו"ד רפעת איים עליו כי אם לא יתאים את גרסתו לזו של הקטין הוא "יאכל אותה". עוד אמר עו"ד רפעת כי המבקש אינו צפוי למאסר. המבקש טוען כי דברים אלה שכנעו אותו, וכאשר הוא זומן למשטרה הוא אכן מסר גרסה לפיה הקטין היה שותפו לתקיפה. לגרסת המבקש, מספר ימים אחרי פגישה זו העמיד לו אביו עורך דין - עו"ד עומר יאסין (להלן: עו"ד יאסין). בפגישה עם עו"ד יאסין, שהתקיימה בנוכחות אמו של המבקש, סיפר המבקש את האמת - כי ג'ואד היה שותפו לתקיפה. לטענת המבקש, עו"ד יאסין ייעץ לו לדבוק בגרסה הראשונה שמסר על מנת שלא להסתבך. עו"ד יאסין גם אמר לו כי עונשו לא יעלה על מאסר בעבודות שירות. לדברי המבקש, הוא חזר וביקש מעו"ד יאסין מספר פעמים לאורך המשפט לספר את האמת במשטרה או בבית המשפט, אולם עו"ד יאסין שכנע אותו שלא לעשות כן. לדברי המבקש, לאחר החלטת בית המשפט העליון בערעור, דודיו העמידו לרשותו עורך דין אחר, המייצג אותו בבקשה למשפט חוזר.

           המבקש מוסיף וטוען כי מכיוון שהקטין היה קטין בעת שהעבירות בוצעו, הדבר הוביל לכך שבית המשפט שקל לחומרא את בגירותו של המבקש בעת שגזר את עונשו. ואולם, לפי המבקש, שותפו האמיתי לביצוע העבירות היה כאמור ג'ואד - בגיר בעת התרחשות האירוע המדובר - והוא זה אשר הפעיל את האלימות החמורה שהביאה לפציעתם של המתלוננים. מכאן, שבית המשפט שגה בכך שהחמיר בעונשו של המבקש בשל בגירותו ביחס לקטין.

עמדת המשיבה

5.        המשיבה סבורה כי הבקשה אינה מגלה עילה לעריכת משפט חוזר בהתאם לסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. ראשית, המשיבה טוענת כי הבקשה אינה עומדת בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז-1957 (להלן: התקנות). לשון התקנה היא:

לדעת המשיבה, העילה לכאורה לעריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש - טענתו כי ג'ואד ביצע את העבירות, ולא הקטין - הייתה ידועה למבקש מיום ביצוע העבירות ובכל הליכי משפטו לרבות בערעור שהגיש לבית משפט זה. יוצא אפוא כי חלפו כשנתיים מרגע 'היוודע' העילה הנטענת למשפט חוזר ועד הגשת הבקשה שלפני. על כן סבורה המשיבה כי נוכח האיחור הניכר בהגשת הבקשה יש לדחותה.

6.        לגוף העניין, לטענת המשיבה, בבקשתו של המבקש אין כדי לבסס אף אחת מן העילות המפורטות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, אפילו אם גרסתו החדשה נכונה. המשיבה הורתה למשטרה לחקור את טענותיו של המבקש, בעיקר כדי להבטיח כי הקטין לא הורשע על לא עוול בכפו. לטענת המשיבה, תוצרי החקירה אינם מבססים את גרסתו החדשה של המבקש, וממילא לא מקימים עילה למשפט חוזר. במסגרת החקירה גבתה המשטרה את הודעותיהם של המבקש, אמו ודודיו. בנוסף, נחקרו באזהרה ג'ואד, אשר לגרסת המבקש השתתף בתקיפה; עו"ד יאסין, סנגורו של המבקש בהליכים הקודמים; ועו"ד רפעת, אחיו וסנגורו של הקטין.